o e ma a טבלה 1: שורש, תבנית וגזע

Transcript

1 מבנה המילה בלשונות השמיות הלשונות השמיות נוטות לבנות מילים, בעיקר את מילות התוכן, על ידי שילוב בין שורש ותבנית )או דגם;,)pattern הנקראית בדקדוק העברי משקל. השורש והתבנית המסתרגים יחדיו יוצרים גזע. אל השורש ייתכן שייתוספו מוספיות אשר ייצרו עמו שורש מורחב. שורש מורחב זה ישולב עם התבנית ליצירת הגזע. אל הגזע בין אם נוצר משילוש של שורש בסיסי או של שורש מורחב עם התבנית אפשר שייתוספו מוספיות חיצוניות, בין אם צורני גזירה נוספים בין אם צורני נטייה. אל המילה הנוצרת אפשר שתיתוסף מילה נתמכת )clitic( אחת או יותר. מילה נתמכת יכולה לבוא לפני המילה התומכת )host( או אחריה. מילה פרוקליטית )proclitic( היא זו הבאה לפני המילה התומכת ומילה אנקליטית )enclitic( היא זו הבאה אחרי המילה התומכת. מילות יחס או תווית היידוע הן ברגיל פרוקליטיות; כינויים חבורים לשם הם ברגיל אנקליטיים. בצירוף ל י ל ד שתי מילים פרוקליטיות )ל ו-ה, המאבדת את הה"א בבואה אחרי מילת יחס(. בצירוף ל י ל ד נ ו מילה פרוקליטית אחת )ל( ומילה אנקליטית אחת )- נ ו(. שורש ותבנית השורש מורכב מהגאים, אשר בשמשם בשורש אנו מכנים אותן ר ד יק לים. שינוי באיכות הפונימית של הרדיקלים או בסדרם יהווה, בדרך כלל, שינוי במשמעות השורש. השורש, אם כן, הוא מורפימה. מקובל לומר, שהשורש השמי מורכב מרדיקלים שהם עיצורים. אכן, זהו המבנה הפרוטוטיפי של השורש השמי, אולם אנו נראה שגם תנועות עשויות לשמש כרדיקלים של השורש. עוד נהוג לומר, שהשורש השמי מכיל בדרך כלל שלושה רדיקלים )או, בהגדרה יותר מצרה, שהשורש השמי הוא תלת-עיצורי(. אנו נשאל אם אכן השילוש הזה הוא שילוש קדוש, והאם אכן השילוש הזה מאפיין את השורש השמי או שמא דווקא את התבנית. משום שהשורש הוא מורפימה בלתי רציפה, אין הוא יכול לבוא לידי ביטוי עצמאי בשפה. גם התבנית היא מורפימה בלתי רציפה. השורש יוצר יחד עם התבנית את הגזע, שאותו אפשר לבטא. לכל רדיקל מקום מובנה בתוך התבנית. תבניות מורכבות מתנועות בלבד או מתנועות אשר אליהן מצטרפים עיצורים. 1 בשפות השמיות משמשים בעיקר העיצורים /m/, /n/. /ʔ/, /y/, /t/, דוגמאות: gml gml štr štr mtk שורש mtk ta u a u mi a o e ma a תבנית e e t a g m u l g a m u l m i š t a r š o t e r m a m t a k שילוב שורש ותבנית m e t e k tagmul gamul mištar šoter mamtak גזע metek מת ק מ מ ת ק ש וט ר מ ש ט ר גמ ול ת ג מ ול טבלה 1: שורש, תבנית וגזע איך נגלה את השורש מתוך מילה נתונה? הבלשנות השמית נוהגת להשתמש בשורש תלת-עיצורי כדי להדגים את הצורות הנגזרות ואת הצורות הנטויות. המסורת הדקדוקית הערבית, ובעקבותיה המסורת הדקדוקית העברית, נוהגת להשתמש בשורש פעל, למשל: פ ע ל, פ ע ל ן, י פ ע ל, מ פ ע ל, וכו'. במסורת האירופאית נהוג השורש,maqtal,yaqtul,qatlān,qεtεl :qtl וכו'. במחקר שפות שמיות אחרות משמשים לעיתים שורשים אחרים prs( לאכדית וכו'(. היות ששורש המכיל עי"ן אינו נוח להדגמת צורות המילים השונות ומכיוון שאין אנו חפצים בקטילה מתמדת, אפשר לבחור כל שורש נוח אחר, נניח.šmr ברצותנו לגלות שורש )סינכרוני( של צורה כלשהי, נעמיד את אותה הצורה מול צורה במשקל דומה שנגזור מן, šmr ונשווה את מיקום האותיות šmr אל מיקום האותיות המקבילות בצורה אשר את שורשה אנו מבקשים לגלות. ואפשר גם להדיר את השורש מסימול התבניות, ולהציב תבנית אשר בה כל 1 צורות המילים כצורתן בעברית הישראלית המדוברת. הניקוד בשורה האחרונה הוא ניקודן התקני. עמוד 1

2 אחת משלוש העמדות המיועדות להצבת הרדיקלים השורשיים בתבנית מסומנת במלבן ריק אל מול הצורה העומדת לעיון )ר' טבלה 1 לעיל(. אל תוך עמדות אלה ישתבצו הרדיקלים של השורש המבוקש. לעיתים תעלה ההשוואה הזו ממצאים מפתיעים. בטבלה דלעיל נמצאית הצורה ש וט ר, הגזורה במשקל הבינוני הפועל בעברית בת זמננו, אשר תבניתו o e. אל מול תבנית זו נציב את צורת הבינוני הפועל ש ומ ע כפי שנהגית בעברית הישראלית הסטנדרטית כדלקמן: šomea o e š o m e a šma גזע תבנית שילוב שורש ותבנית שורש טבלה 2: שורש סינכרוני של המילה ש ומ ע בעברית המדוברת השורש, כפי שנמצאים אנו למדים מתוך ההשוואה, הוא בעל שלושה רדיקלים, אשר שניים מהם 2 עיצוריים כצפוי, אולם השלישי תנועה. כדי לאשש את הממצא, נוכל להציב את השורש הזה בתבניות גזירה ונטייה אחרות, למשל: šma šma שורש šma ma a e e תבנית i u m a š m a a š e m e a שילוב שורש ותבנית š i m u a mašma šema גזע šimua ש מ ו ע שמ ע מ שמ ע טבלה 3: בדיקת השורש במילים ש מ ו ע, ש מ ע, מ ש מ ע הרדיקל התנועתי /a/ מופיע בכל שלוש הצורות. במילה ש מ ו ע, כמו במילה ש ומ ע שנותחה לעיל, תופס הרדיקל הזה את עמדתו היעודה בתבנית. כך, בעצם, גם בשתי המילים האחרות שנותחו, ש מ ע ומ ש מ ע. אולם בשל סמיכות תנועת המשקל אל תנועת השורש המהווה את הרדיקל האחרון, אין מגיעה תנועת המשקל לידי מימוש בביטוי המילה. ניתוחים ברוח זו יגלו שבעברית בת זמננו השורש אכן אינו מכיל רק עיצורים, אלא אפשר שיכיל גם תנועות. כמובן, ניתוח של העברית הקדומה או ניתוח של דיאלקטים אחדים של העברית בת זמננו יעלו ניתוח אחר, משום שבהם נשתמרה הפונימה הקדומה /ʕ/ בניתוח דומה יתגלו גם רדיקלים תנועתיים במילים כגון maamar )מ א מ ר(, karati )ק ר את י(, yakum )י ק ום(, ורבים רבים אחרים. לא רק בעברית בת זמננו אפשר לראות רדיקלים תנועתיים לשורש, כי אם גם בשפות שמיות אחרות. נדגים ניתוח דומה משפה שמית קדומה, האשורית. גם באשורית ובבבלית כמו בעברית הסטנדרטית בת זמננו נעלמו הפונימות הגרוניות. בבואותיהן בדרך כלל פונימות תנועתיות. השורש המקביל לשורש הקדום šmʕ הוא,šme וסירוגו בתבניות ליצירת גזעים וצורות לשוניות יודגם בטבלה 4: 2 הניתוח המובא כאן מפשט קצת את העניין, אולם לצרכינו די הוא. עמוד 2

3 כ) ה כ) šme šme שורש šme ā i -ānu a i תבנית i- a š ā m i e-ānu š a m i e שילוב שורש ותבנית i-š m a e šāmeānu šami צורת המילה išme פירוש שמ ע נ ש מע ע ד- ש מ י עה טבלה 4: השורש šme באשורית אף באשורית כבעברית חלים תהליכים פונולוגיים או מורפופונולוגיים המשמיטים תנועות או מדמים אותן לסביבתן, תהליכים שאין זה המקום לפרטם. אולם דומני שהדוגמאות דלעיל די בהן כדי להמחיש את העובדה שניתוח סינכרוני של האשורית מאשש את ההנחה שגם בשפה זו השורש עשוי להכיל לא רק עיצורים אלא אף תנועות. שורש הוא מורפימה, כלומר יסוד דקדוקי. כ לכל סימן לשוני, לשורש צורה ומשמעות. משמעות השורש קשורה אל הלקסיקון ;lexicon( אוצר מילים(. יסוד המשמע המקושר לצורת השורש מכונה אטימון.)etymon( השורש עצמו אינו יסוד לקסיקלי. השורש הוא יסוד דקדוקי. ודאי אין השורש מהווה לקסימה בפני עצמה. מן השורש אנו יכולים לגזור מילים שונות, לקסימות שונות: פעלים, שמות עצם, שמות תואר, תיאורים, ועוד. כפי שראינו, כדי ליצור לקסימה, יש לסרג את השורש עם התבנית המתאימה, וכך ליצור נגזרת מן השורש. למשל: מן השורש אחר ייגזרו, בין היתר, שם העצם אח ור, הפועל א ח ר, שם התואר אח ר ון, התיאור אח ר ת ומילת היחס אח ר י. לעיתים שורשים שונים יתקשרו לאטימון יחיד. לדוגמה: השורש ngd מתחלף עם השורש ʔmr בצורות שונות של נגזרות האטימון "אמירה": אם נרצה להמיר את הפועל אגיד בצורה שתביע עבר עלינו להשתמש בצורת הפועל הגזורה מן השורש ʔmr דווקא: אמרתי. צורת העבר הגדתי אינה בשימוש בעברית בת זמננו. חילופין מותנים כאלה בין שורשים המשלימים זה את זה מכונים ס ו פ לציה )תשלים;.)suppletion מן הארמית של המקרא אנו מכירים סופלציה דומה בשורשים המשמשים לגזירת מילים שמשמעותן "נתינה": בדרך כלל משמש השורש יהב, אולם להבעת עתיד בבניין קל וכן לצורת המקור בבניין זה או בשם העצם משמשות צורות מן השורש נתן: ו מ ת נ ן ר ב ר ב ן ש ג יא ן י ה ב ל ה "ומתנות גדולות רבות נתן לו" )דניאל ב 44( ול מ ן ד י י צ ב א, י ת נ נ ה "ולמי שירצה יתנ נ ה" )דניאל ד 14( לעיתים מתחלף רק רדיקל בודד בשורש. במשפט הבא שלוש צורות הגזורות משורש הקשור לאטימון שמשמעו "הליכה": אתמול הלכתי לים. אלך גם מחר, אבל מחרתיים לא אוכל ללכת. בצורת הפועל הלכתי שלושה רדיקלים: ה-ל-כ.)hlχ( אולם בצורת הפועל אלך וגם בצורה ללכת הה"א לא מופיעה. היות שהשורש הוא מורפימה, צורות השורשים המתחלפות בתפוצה משלימה הרי הן אלומורפים של השורש. אלומורפיה של השורש ניכרת ברבים מן השורשים בעברית. למשל, החילופים בין הפונימות /k/~/χ/,/p/~/f/ /b/~/v/ שהחלו כחילופים אלופוניים, יוצרים אלומורפים בעברית בת זמננו. לדוגמה, למורפימת השורש שמשמעה הלקסיקלי "כ" שני אלומורפים, אשר בהם הרדיקל הראשון של השורש מתחלף על פי ההקשר: ktv ו- xtv. למשל: בנטיית הסופיות בבניין קל נשתמש באלומורף ktv תבתי וכו'(, ובנטיית התחיליות באלומורף xtv )א כתוב(; בבניין הפעיל ישמש תמיד האלומורף xtv תבתי א כתיב(. לכאורה אלו הם שני מימושים שונים של אותה פונימה, דהיינו אלופונים )]χ[ תבוא אחרי תנועה, ]k[ בסביבות אחרות(, אולם כבר ראינו ששני ההגאים הללו, k ו- χ, משמשים כפונימות נפרדות בעברית בת זמננו. כך מתאפשר, למשל, שימוש בשורש שהרדיקל הראשון שלו /χ/ בדיבורם של רבים בצורות הפועל שמשמעו "כיבוס", למשל: ata zoχeʁ ʃeχibasti etmol? az kol hakvisa hitlaχleχa, vetsaʁiχ leχabes et hakol meχadaʃ. עמוד 3

4 אם כן, לשורש המייצג את האטימון "כיבוס, כביסה" שני אלומורפים התלויים בהקשר שבו ישמשו: בצורת הפועל וצורת המקור ישמש האלומורף, χbs אולם בשם "כביסה" משמש האלומורף. kbs לא רק חילופים בין הפונימות הללו נמצא בשורש העברי בן זמננו. לשורש המייצג את האטימון "ילודה" אלומורפים אחדים, הבאים בסביבות משלימות, למשל: ילד נולד - ייוולד השורש שממנו גזורה הצורה הראשונות הוא.yld השורש שממנו נגזרת הצורה השנייה הוא old )כך! בתנועה /o/!(, והשורש שממנו נגזרת הצורה האחרונה הוא.vld כלומר: הרדיקל השורשי הראשון הוא פעם /y/, פעם /o/, פעם /v/. ניתוח הצורות הוא כפי שמראה טבלה 5: yivaled nolad צורה yeled y-i a e הש' yišamer )י ש מ ר( ni a הש' nišmar )נ שמ ר( תבנית e e y-i v a l e d ni o l a d שילוב שורש ותבנית y e l e d vld old שורש yld טבלה 5: ילד נולד ייוולד 3 כל שורש כזה הוא אלומורף של מורפימה יחידה, הקשורה לאטימון יחיד, הקשור למושג "ילודה". אין צריך להזכיר, כמובן, שהניתוח המוצע כאן הוא ניתוח סינכרוני מובהק ומציג את חילופי הצורות כפי שקיימות בעברית הישראלית המדוברת. ניתוח סינכרוני של תקופה אחרת של העברית עשוי לגלות קשרים אחרים בין האלומורפים. ניתוח דיאכרוני ינסה לבסס את תולדות השורש הזה לאורך ההיסטוריה, וינסה לברר כיצד נוצרו האלומורפים הללו. במילים אחרות: ניתוח דיאכרוני ישאל האם אפשר לשחזר פונימה יחידה כרדיקל הראשון של השורש הזה ולבדוק את תולדותיו בסביבות השונות. לדוגמאות שבטבלה 5 נוכל להניח בביטחה יתרה, כי /y/ של yld הוא חידוש שמקורו קדם עברי, שכן בכל השפות שבתת-המשפחה השמית צפון-מערבית, /w/ הפכה ל-/ y / שבאה בתחילת מילה. הרדיקל /o/ נוצר בתהליך של כיווץ הדיפתונג,/aw/ ודאי בתקופה קדומה של העברית. הרדיקל /v/ נוצר בתקופה האחרונה, כאשר /w/ קדומה נעתקה ל-/ v / בעברית האשכנזית בהשפעת שפות אירופאיות והפכה להיות הסטנדרד בעברית הישראלית. במקרה זה כמו בכל המקרים של בכ"פ שנזכרו לעיל הניתוח הדיאכרוני מניח שורש יחיד לכל אחת מן הצורות שנותחו לעיל. אולם אין הדבר כך בהכרח במקרים אחרים, וייתכן שניתוח דיאכרוני יביאנו למסקנה שגם לתקופות קדומות ביותר עלינו להניח אלומורפיה של השורש. כך הוא, למשל, בחילופין בין ה ל ך לבין י ל ך שנזכרו לעיל. לעיתים מיתוספות אל השורש מוספיות גזירה, היוצרות עם השורש הראשוני שורש מורחב, או שורש תנייני. התהליך אשר דרכו נוצרים שורשים מורחבים אלה הוא בדרך כלל תהליך אשר בו השורש המורחב נשלף ממילה קיימת, אשר היא עצמה מהווה נגזרת של השורש הבסיסי, ונוצרה בשילוב עם תבנית המכילה לא רק תנועות אלא גם עיצור. עיצור זה הוא אשר מצטרף אל השורש הבסיסי ליצירת השורש התנייני. השורש התנייני מסתרג עם תבנית ליצירת גזע המילה. למשל: ראינו לעיל את השם מ ש ט ר הגזור מן השורש štr ומן התבניתmi a. מן השם מ ש ט ר נשלף השורש,mštr ומשורש זה נגזר שם התואר מ מ ש ט ר. עוד ראינו כי מן השורש gml נגזר השם ת גמ ול על ידי שילובו בתבנית.ta u מן השם הזה נשלף השורש התנייני,tgml וממנו נוצרות נגזרות חדשות: הפועל ת ג מ ל ושם הפעולה ת גמ ול. דוגמאות נוספות: 3 את הקשרים בין הרדיקלים השונים המתחלפים בשורש אפשר לתאר בתחום המורפופונולוגיה, דהיינו שינויים פונולוגיים המותנים על ידי הסביבה המורפולוגית, אולם אין זה המקום לברר את הסוגיות הסבוכות העולות מניתוח כזה. ר' את עבודתו החלוצית של אילן גונן, מורפופונולוגיה של השורש בפועל בעברית ישראלית מדוברת, עבודת גמר לקראת תואר מוסמך, אוניברסיטת תל-אביב, תשס"ט; < עמוד 4

5 χšb χšv spr שורש בסיסי χzr mispar מ ס פ ר maχzor מ ח ז ור נגזרת maχšev מ ח ש ב χešbon ח ש ב ון χšbn mχšv mspr שורש מורחב mχzr תבנית χ i šb e n m i χš e v m i sp e r שילוב שורש ותבנית m i χze r χišben miχšev misper גזע miχzer מ ח ז ר מ ס פ ר מ ח שב ח ש ב ן טבלה 6: שורשים תנייניים שני הטורים הראשונים מציגים שלושה שורשים מורחבים הגזורים מן השורשים spr,χzr ו- χšv בצירוף מורפימת הגזירה /m/, היוצרת עם כל אחד מן השורשים הללו שורש מורחב בעל משמעות שונה מן המשמעות של השורש הבסיסי. בטור הרביעי הצטרפה מורפימת הגזירה /n/ אל השורש.χšv לעומת המורפימה /m/, שבאה לפני השורש המקורי, המורפימה /n/ באה לאחריו. בכל המקרים הללו הסתרגו השורשים המורחבים אל תוך התבנית התנועתית, שהיא תבנית הבניין פיעל )הש' ח ש ב(. אגב אורחא נציין, כי שני השורשים הבסיסיים χšv ו- χšb הם שורשים אלומורפיים, התלויים בסביבה המורפולוגית אשר בה הם באים )הש' הדיון לעיל(. אותם אלומורפים מותנים בסביבתם המורפולוגית גם בהופעותיהן בנגזרות חשבון, חישוב, ועוד. יש מקרים שתוספת רדיקל אל שורש קיים ויצירת שורש מורחב מתבצעת ישירות ומבלי שייגזר שורש תנייני ממילה קיימת. כאלה הם למשל השורשים המורחבים בעזרת היסוד הגזרוני /š/ החובר אל שורש קיים ובא בראשו: χtv drg שורש בסיסי χzr šχtv šdrg שורש מורחב šχzr תבנית š i χt e v š i dr e g שילוב שורש ותבנית š i χze r šiχtev šidreg גזע šiχzer שח ז ר ש דר ג שכ ת ב טבלה 7: שורשים מורחבים שהרדיקל הראשון שלהם š בעוד שכל השורשים בטבלה 1 היו תלת עיצוריים, השורשים המורחבים שהודגמו בשתי הטבלאות האחרות היו כולם בני ארבעה עיצורים כל אחד. בעברית ובשפות שמיות אחרות יש שורשים רבים בני יותר משלושה רדיקלים. אולם כפי שראינו, כל השורשים, בני שלושה עיצורים או בני ארבעה עיצורים, מסתרגים אל תוך התבניות בדרך דומה. העיקרון המנחה הוא כי הרדיקלים של השורש מתארגנים אל תוך העמדות המיועדות עבורם על פי חוקיות המוקנית להם בשפה. התבוננות בשורת התבניות בטבלאות תגלה, כי בכל התבניות הנתונות יש עמדות מיועדות לרדיקלים של השורש ומספר העמדות האלה הוא תמיד שלוש. השורש אם מכיל יותר משלושה רדיקלים מתארגן בהתאם, ובדרך כלל שני הרדיקלים האמצעיים תופסים את העמדה השנייה. אם יש חמישה רדיקלים בשורש ברוב המקרים יתפסו השניים הראשונים את העמדה הראשונה והשניים הבאים יתפסו את העמדה השנייה. לעיתים רחוקות באים שלושה רדיקלים בעמדה האמצעית ואחד בשתי העמדות הקיצוניות. העמדה השלישית תכיל רדיקל שורשי אחד. שורשים המכילים יותר מארבעה רדיקלים מצויים בעיקר ביצירות עמוד 5

6 חדשות בעברית, למשל: פלירטט t(,)fl i rt e מסמורטט t(,)me sm u rt a לסמלטק k( le sm a lt e < סמולטוק,,(small talk מפונדרק )k.)me f u ndr a התלתיות היא, אם כן, לא מאפיין של השורש בהכרח, אלא דווקא של התבנית, המקצה שלוש עמדות עבור הרדיקלים של השורש. ומה קורה אם בשורש פחות משני רדיקלים? כיצד אז מתאים עצמו השורש כך שיוכל להסתרג אל התבניות? כדי להמחיש את הטכניקה אשר בה השפות השמיות נוקטות, ננסה לגזור פעלים מן השמות צ ב, אב ופה. בשפות השמיות בכלל ובעברית בפרט, גזירת פעלים קשיחה יותר מגזירת שמות, ובדרך כלל דורשת הצבת שלושה רדיקלים שורשיים בתבנית הפועל. ננסה, אם כן, לגזור משלושת השמות הללו פעלים שמשמעם "יצר פסל בצורת צב", "נעשה אב" ו-"עיוויתי את פי": פ ה pe שם צב אב (ʔ)av sav 4 צורה גזורה תבנית)+( שילוב שורש ותבנית שורש טבלה 8: תרגיל גזירת פעלים ממילים בעלות פחות משלושה עיצורים האפשרויות מגוונות. צורת הפועל מצ ב אפשר שתהיה, בין היתר, hi iv או,tsivev, siyev,hi siv tsivtsev 5 וכו'. תצורה על פי בניין הפעיל תפוסה, ומשום כך לא תיווצר, מן הסתם. צורת הפועל מ אב עשויה להיות,hitʔavʔev,hitʔayev או אף hitʔaba או כיו"ב )הש' אבא(. גם כאן נעדיף צורה שאיננה תפוסה או שעלולה להתפרש שלא כהלכה, למשל hitʔayev מן אויב. צורת הפועל מ פ ה עשויה להיות piyiti או כיו"ב. בטבלה 9 מוצגות דוגמאות לדרכי היצירה של צורות אפשריות לגיזרונות אלה: פ ה pe צורה צ ב sav אב (ʔ)av piyiti hit(ʔ)av(ʔ)ev צורה גזורה sivev i a -ti hit- a e תבנית)+( hit- (ʔ) a p i y a i-ti v(ʔ) e v שילוב שורש ותבנית i v e v pyi ʔvʔv שורש svv טבלה 9: גזירת פעלים ממילים בעלות פחות משלושה עיצורים כשפות שמיות אחרות, כך אף העברית נוטה ליצור שורש בעל שלושה רדיקלים כדי לאפשר יצירת נגזרות משמות קצרים, בין אם על ידי הכפלת עיצורים או קבוצות עיצורים, בין אם על ידי תוספת תנועות המשמשות כרדיקלים. דוגמאות לכך לא חסרות גם מן המציאות הלשונית: ד מם )>דם(, ק דד או קודד )> קוד(, דפד ף )>דף(, א י ך )>א יך(, ב י וץ ) ב יצה(, ורבים רבים אחרים. ts היא כמובן פונימה יחידה, ואין לראות בה צירוף של שני רדיקלים שורשיים. 4 5 ממצאים אלה לקוחים מתרגילים שנעשו על ידי תלמידי הקורס "מבוא לבלשנות שמית" בעשור הראשון של המאה ותואמים ממצאים דומים שנאספו במחקר של רות ברמן בשנות השמונים של המאה הקודמת )ברמן 1990(. עמוד 6